cropped-טעימות-בהרצה-לבן-ימין.png

חרוסת

יש מי שאוהב את החרוסת שלו סמיכה ומלאה בהפתעות פריכות, ויש שמעדיפים חרוסת חלקה חלקה. זהו בעיקר עניין של מסורת ומנהג, משפחה ומשפחה כפי המקובל עליה. אבל לפי כל המנהגים, מוסיפים לחרוסת יין, שמעניק לה את המרקם הבוצי ומוסיף לה טעם וארומה נפלאה. ישנם מנהגים שונים בהכנת החרוסת: חרוסת פרסית מכילה גם אגס ובננה. בחרוסת ההודית נמצא אגוזי קשיו והל. לחרוסת התימנית מוסיפים שומשום, קינמון וציפורן. בחרוסת הבלקנית מוסיפים גרידת הדרים, ובחרוסת הגיאורגית יש גם בוטנים קצוצים וערמונים. מעבר לתוספת פירות וגיוון באגוזים ובתבלינים, מעניינת במיוחד החרוסת שמיוחסת לרמב”ם. אציין שלמרות שחיפשתי, לא מצאתי מקור מפורש. חרוסת זו מבוססת על תערובת תמרים יבשים או דבלים, יש בה חומץ ותבלינים יבשים כמו נרד או זעתר, המזכירים את התבן, גבעולי הקש שבטיט. התוצאה הסופית מזכירה יותר צ’אטני מאשר חרוסת כפי שאנחנו מכירים אותה היום. החרוסת של רש”י כפי שמספרים, היתה בעיקר מתפוחים חמצמצים, יין ועלים ירוקים. המתכון שלפניכם הוא המתכון המסורתי המשפחתי מבית אבי.

חרוסת מסורתית

150 גרם אגוזי מלך

150 גרם שקדים

300 גרם תמרים (כ 20 יחידות)

תפוח עץ אדום (ללא גרעינים וקליפה משקל כ- 130 גרם)

גרעינים מרימון שלם

כ-1/2 ס”מ ג’ינג’ר טרי מגורד

2 כפות יין אדום מתוק – או יותר לפי הטעם

מגלענים את התמרים ומשרים אותם במים חמים כמה דקות. לאחר ההשריה קל מאוד לקלף את התמרים.

מכניסים למעבד מזון אגוזים ושקדים וטוחנים בפולסים קצרים. אפשר לטחון ממש או להשאיר חתיכות גסות לפי טעמכם.

מוסיפים את התמרים הקלופים, התפוח המקולף, גרעיני הרימון, הג’ינג’ר המגורד והיין, ומעבדים למסה אחידה.

שומרים בקירור.

גיוון: אפשר להחליף חצי מכמות התמרים בשזיפים ומשמשים מיובשים.

נשארה לכם חזרת מליל הסדר? לבבות האנדיב שוכבים במקרר משועממים ואתם לא בדיוק יודעים מה לעשות בהם? ואולי גם טעם החרוסת היה כל כך ערב, שאנו רוצים לחזור אליו בחול המועד, ולא לחכות עד לשנה הבאה כדי לטעום ממנו שוב?

לפניכם מתכונים המשלבים מרכיבים מתוך קערת הסדר, להנאה מושלמת ובריאות טובה!

עוד פסח