כתבה על הרינג היא הזדמנות להזכיר את השורשים הרוסיים שלי.
סבתי היקרה שלא זכיתי להכיר נולדה בריגה, לטביה של היום, ברית המועצות של אותם ימים. היא הייתה אישה מיוחדת במינה, “אקסטרה אורדינר” בהגדרה. עדינת נפש ואצילת רוח, בת גדולים מגזע תרשישים, עסקה רוב ימיה בהוראה, לימדה כימיה, מתמטיקה ודקדוק וחינכה ליראת שמים. נפטרה לבית עולמה בחטף, פתאום באמצע החיים.
אוכל מבחינתה היה פשוט אוכל, לא נושא לדבר עליו. אמא שלי שתחי’ ממשיכה את אותה אסכולה, מכינה אוכל טעים מאוד אבל בלי “פצ’קריי” ובלי לעשות “נושא”, הפוך לגמרי מסבתי מצד אבי, שם הכל סבב סביב המטבח.
מה שמעניין הוא, שכאשר מגיעים לסלט הרינג קצוץ, ישנה תמימות דעים מכל הצדדים. אין סיכוי שאני כותבת על הרינג ולא מזכירה את מה שנקרא ‘גיהאקטע הרינג’. הדודים, הן מצד אימי והן מצד אבי, נזכרו במעדן מלפני שני דורות שנהגו להגיש בפורים, ושיחזור משותף החזיר את המתכון הנוסטלגי לסדר היום המשפחתי.
מסתבר שאת החוויה, האהבה והזיכרון, האוכל מעביר גם אם לא מתעסקים בו ומדברים עליו.
סבתא דבורה יקרה שלי, אני חסרה אותך ומתגעגעת אלייך גם בלי שהכרנו, מקווה שאני עושה לך נחת אף על פי שעושה עסק מאוכל…
הערה: המנה אמנם לא פוטוגנית במיוחד אבל כזו שנעלמת מהצלחת עוד לפני שמספיקים לצלם.
