אצבעות שניצל דג

נראה שהכתבה הזו הציפה אצלי הרבה נוסטלגיה. כאמור היו הרבה שניצלים אצלנו בארוחות צהריים, אבל לא רק. אמא תמיד הכינה ארוחה חמה ומזינה, ואבא היה מגיע מהכולל בצהריים ומגיש לנו אותה. כך היה כל יום מלבד יום רביעי. ליום רביעי היו ריח וטעם מיוחדים, ניחוח של יום חופשי של אמא. בתור ילדה ידעתי לצפות לארוחת צהריים של יום רביעי שתמיד הייתה שונה קצת. היו קציצות 'קיפוד' מיוחדות לימי רביעי, היה עוף צלי של יום רביעי, והיה גם דג סול מטוגן עם פירה שאי אפשר היה להפסיק לאכול (עד היום אגב). הגרסה שלי לדג המטוגן של אמא, היא אצבעות דג לבן, טרי, מצופות בפנקו. הפנקו אוורירי ומתכתב נפלא עם הרכות והקלילות של הדג. היום קל להשיג דגים טריים. ההבדל בין טרי לקפוא, במיוחד בטיגון, הוא שמיים וארץ. דג קפוא מפריש המון מים, ולכן קשה להגיע לתוצאה פריכה ולציפוי שנשאר צמוד לבשר הדג ולא מתפרק ברגע. כל דג לבן טרי מתאים, ובפרט שיהיה בשרני ועסיסי.